תזכורת חשובה שאני צריכה לתת לעצמי יותר או לפחות להכניס לטלפון, זה ללא ספק כרובית בתנור. כשהימים קשים ומתישים והאוכל נמאס ומתחשק משהו ממש טוב וטעים וקל ובריא כרובית בתנור מתנוססת בראש עשרת המנות המנצחות. איו על זה ויכוח. לפחות לא ביני לבין עצמי והאמינו לי לי ולעצמי יש הרבה דברים להתווכח עליהם ביום יום.

אז תארו לכם שאתם חוזרים מיום קשוח כזה הביתה, שבורים ורעבים וחושבים לעצמכם אלוהים אדירים מה עוד אני יכול להכין עכשיו לארוחת ערב?? ואז, לפתע, הטלפון שלכם עושה צליל של תזכורת, ואתם מציצים בו ורואים "כרובית בתנור". מושלם לא?

כרובית בתנור זו מנה מאוד קלה להכנה ואפשר לתת לה טוויסט שונה בכל פעם, שזה כיף ומגוון. בדרך כלל עדיף לחלוט אותה לפני האפייה בתנור, יעני לבשל אותה קצת במים כדי שתתרכך, אפשר בסיר גדול בשלמותה, ככה בשביל הפוזה ואפשר גם להקפיד פחות על אסתטיקה (תלוי ביום שעבר על כוחותיכם) ולחתוך לחלקים. איך שנוח לכם.

אל תתביישו עם הרוטב

אחרי משהו כמו עשר דקות במים רותחים הכרובית אמורה כבר להיות רכה באופן סביר כדי לעבור לתנור בחום בינוני (רצוי לא גבוה מדי שלא תשרף מלמעלה. זה בדרך כלל תלוי גם בתנור שלכם אז שימו לב ותבדקו מדי פעם). לגבי התיבול או הרוטב, כאן יש כל מני אופציות מעניינות לגוון איתן ותרגישו חופשי גם להמציא. כן כן פשוט להמציא תיבול או רוטב לפי ההעדפות של החך שלכם.

הרוטב הקלאסי הוא פשוט טחינה. אפשר לשפוך אותה מעל הכרובית קצת לפני שזה מוכן, כך שגם לזה יהיה קצת זמן התייחדות בתנור עם הכרובית וכל העסק יצא חמים ונהדר ואפשר גם לשפוך אותה כשהכרובית מוכנה וכבר יצאה מהתנור. שוב, הכל עניין של העדפתכם האישית.

רוטב נוסף יכול להיות רוטב של שמן זית, לימון, צ'ילי גרוס ושום כתוש עם קורט מלח פלפל, ואת הרוטב הזה אפשר להפוך בקלות למושחת אם מחליפים את שמן הזית בחמאת שקדים. הו כן, מושחת מאד.

Less is More…

חייבת לציין שבאופו אישי, אני מהז'אנר שיכול להסתפק גם בקצת מלח ופלפל כשמדובר בכרובית בתנור, כי בינינו, כרובית זה פשוט טעים, וכשהיא מקבלת קצת קריספיות של האפייה באמת שלא צריך עוד הרבה.

אבל כל הכיף זה שיש ימים של קצת מלח ופלפל ויש ימים של חמאת קוקוס ויש ימים כאלה של טחינה והרבה שום ויש גם ימים שהילדים נכנסים לתמונה וכל מה שמעניין אותם זה להטביע את הכרובית בקטשופ לא עלינו. כל אחד והימים שלו. מה שבטוח זה שכרובית כמעט תמיד באה טוב לכולם וזה מזין ובריא ופותר את סיפור ארוחת הערב הזה שלפעמים מתנדנד מעל ראשינו כמו חרב דמוקליס.